16.7.26
לפני כמה שבועות הייתי בהרצאה שבה אחד השקפים תפס אותי חזק. מודלי השפה שאנחנו עובדים איתם היום חכמים. מאוד חכמים. כמה חכמים? ובכן תחשבו על בן אדם שקרא 25,000 ספרים. זו כמות המידע שיש במודל שפה היום. מכיוון שהמספר לא משקף את הכמות העצומה, המטורפת, האדירה של המספר הזה אני אעשה לכם הפשטה על מנת שנבין יחד את המשמעות האמיתית שלו. בוא נניח שאתם קוראים 10 עמודים ביום (רובכם לא, אני יודע), זה אומר שאתם קוראים 300 עמודים בחודש, יעני ספר אחד בחודש. 12 ספרים בשנה. בקצב הזה, כדי להגיע ל-25,000 ספרים אתם תצטרכו לחיות 2100 שנה. כלומר, כדי להיות עם ידע כזה היום, הייתם צריכים להיוולד לפני ישו.
כל הפסקה היפה הזאת יוצאת מנקודת הנחה שאתם אכן קוראים 10 עמודים ביום.
הבעיה היא שאתם לא.
גם הילדים שלכם לא.
ואם לא נתעשת, נאבד, כחברה אנושית, את אחד הכלים שהופכים אותנו למי שאנחנו. לא חבל?
אני יודע, אתם קוראים, אבל אחרת (בולשיט טהור, גלילה זו לא קריאת ספר)
אני יודע, אתם מקשיבים לפודקאסט (חרטוט גדול, זה תמיד אגב פעולה אחרת שמנטרלת עשרות אחוזים מהיכולת שלכם להתרכז באמת ומהיכולת של המוח שלכם לזכור לאורך זמן)
בשבוע שעבר התפרסמה במגזין The Atlantic כתבת ענק שהכתה גלים בכל העולם והציבה מראה מבהילה מול הפרצוף של כולנו. היא נפתחת בסיפור על ספריית אלכסנדריה המיתולוגית, שפעם החזיקה את כל הידע האנושי. במשך שנים סיפרו לנו שהספרייה נשרפה כליל על ידי יוליוס קיסר או נבזזה באכזריות במלחמות. אבל היסטוריונים מודרניים חושפים אמת הרבה יותר בנאלית ומפחידה: הספרייה שהחזיקה את כל הידע בעולם, פשוט מתה מהזנחה. תחזוקת המגילות הייתה יקרה מדי, הלחות והמזיקים כרסמו בכתבים ולבני האדם פשוט נגמר הרצון והכוח להעתיק ולשמר אותם. כפי שכתב חוקר ההיסטוריה רוג’ר באגנל: ״זה לא שהיעלמות הספרייה הובילה לעידן החושך, עצם העובדה שאפשרו לה למות הראתה שעידן החושך כבר הגיע״.
וואו המשפט הזה נותן לי בעיטה בבטן, כל פעם שאני קורא אותו ובטח עכשיו כשאני כותב אותו. נשמע מוכר? כי בדיוק לשם אנחנו צועדים. אנחנו לא סתם חווים ״משבר קריאה״, כפי שטוענת כותבת המאמר אנחנו הופכים לחברה פוסט-אוריינית. אנחנו מוקפים במיליוני מילים ביום במסכים, אבל איבדנו את היכולת לקרוא באמת.
בעזרת החבר שלי קלוד, לקחתי את כל הכתבה וביקשתי ממנו לייצר את 6 הגרפים שמספרים את הסיפור הברוטלי והמאיים הזה:
הקריאה לשם הנאה פשוט קורסת
בשנת 2004, כמעט שליש מהמבוגרים (28%) קראו להנאתם ביום נתון.
בשנת 2023 המספר הזה נחתך כמעט בחצי ועומד על 16% בלבד.
הילדים שלנו מוותרים מראש
בשנת 1984 רק 8% מבני ה-13 דיווחו שהם כמעט אף פעם לא קוראים בשביל הכיף. בשנת 2025 המספר הזה זינק ל-29%.
טווח הקשב שלנו התרסק לרצפה:
ד״ר גלוריה מארק מאוניברסיטת קליפורניה בדקה כמה זמן אנחנו מסוגלים להתרכז במסך לפני שאנחנו קופצים למשימה אחרת. ב-2004 זה היה 150 שניות (שתיים וחצי דקות) וב-2012 זה ירד ל-75 שניות. והיום? 47 שניות פתטיות. אנחנו פשוט לא מסוגלים להחזיק קשב.
איבדנו את היכולת להבין טקסט מורכב
מבחני האוריינות הרשמיים בארה”ב מראים ששיעור המבוגרים שאינם מסוגלים לסכם, להסיק מסקנות או להבין טקסט של כמה עמודים. אחד מכל שלושה אנשים פשוט לא מסוגל לעקוב אחרי טיעון מורכב.
העיתונות הכתובה גוססת
ב 1975, חצי מהצעירים בשנות העשרים לחייהם פתחו את היום עם עיתון יומי. כיום, פחות מ-9% עושים זאת. רובנו צורכים ״פייק חדשות״ ברילז בטיקטוק או בציוצים מקוטעים.
הקריאה הפכה לכת סודית ואליטיסטית
קריאת ספרים הופכת לתחביב אקזוטי, אפילו גידול סחלבים כבר יותר נפוץ. 20% בלבד מהמבוגרים אחראים ל-80% מכלל הספרים שנקראים בשנה.
אז אני יודע רובכם לא מבינים בכלל למה זה מטריד אותי ולמה אני חושב שזה כל כך מסוכן?
