5.3.26
שוב זה קורה. ״שאגת הארי״ בחוץ, החדשות בלופ, החרדה בלב, ואנחנו שוב מתורגלים בנוהל: טלוויזיה, ממ״ד, וצונאמי של הודעות SMS מחברות מסחריות שפתאום ״נורא אכפת להן״.
סמנכ”לי שיווק יקרים, בואו נעשה רגע סדר: אנחנו לא במערכת יחסים. אני לא ״הלקוח היקר״ שלכם (אם כבר אתם החברה היקרה שלי) ואתם לא ״המשפחה״ שלי. הסיבה היחידה שהנייד שלי אצלכם היא כי לפני חצי שנה הבטחתם לי 20% הנחה על שייק יוגורט בדוכן בקניון. זהו. זה כל הקשר בינינו. למה אתם מגזימים?
אז כשאתם שולחים לי הודעת תמיכה חלולה, אל תצפו שאני אתרגש. אני לא. אני בעיקר מתעצבן. כי בזמן שאני מנסה להבין אם הטיל בדרך אליי, אתם מנסים לקושש ״נקודות תדמית״ על הגב של החרדה שלי. אין יותר צבוע מזה. אני יודע, קראתם באיזה מחקר ש״היום יותר מתמיד חשוב לשמור על קשר עם הלקוח ויש את כל הטכנולוגיה לעשות את זה״, תשמעו לי - תזרקו את המחקר הזה לפח. אתם עושים נזק. בחירום, אני לא רוצה קשר איתכם. אני רוצה קשר עם המשפחה שלי, עם החדשות ועם השקט הנפשי שלי. סה-טו.
ויש לי עוד כמה הבהרות הכרחיות עבורכם:
ההמשכיות העסקית שלכם זה לא הישג, זו הפאקינג עבודה שלכם: אל תצפו למחיאות כפיים על זה שהמוקד שלכם פתוח או שאתם ממשיכים להעמיד לרשותי מסגרת אשראי. זה התפקיד שלכם. תעשו אותו, ותעשו אותו בשקט.
האפליקציה שלכם? אנחנו יודעים שהיא שם: אתם באמת חושבים ששכחנו שהורדנו אותה? ״שם תוכלו למצוא את כל הפעולות ההכרחיות״. וואלה, תודה. חשבתי שזה שם לקישוט. מי שצריך אתכם, ימצא אתכם.
תנסו רגע (אני יודע שזה קשה) לדמיין שאתם לא מרכז העולם: חנות הגרילים שקניתי בה בלון גז לפני 5 שנים, במה אתם ״איתי״ בדיוק? אתם באים לעזור לי לסחוב את המזרנים לממ״ד? או מבשלת הבירה ששולחת לי הודעת חיזוק אתם חושבים שבמצב כזה אני יושב ומחכה לאישור שלכם לשתות משהו?
