רגע לפני שמתחילים, הגיע הזמן לשים את המייל ממש כאן ולקבל את הניוזלטר לתיבת המייל שלך
3.7.2025
יש בלוג נהדר שאני עוקב אחריו בסאבסטאק שנקרא עוגיות וחלב. אני קורא עוגיות עם חלב, כי אצלנו בבית של סבתא ג׳קי היו תמיד עוגיות שנקראו ״קיקלעך״ ואני כ״כ מתגעגע אליהן. אלו היו עוגיות מעולות מבצק לא פריך במיוחד אבל הן היו עטופות בקינמון וסוכר והתחביב שלנו כילדים היה לפתוח את צנצנת הזכוכית הגדולה שתמיד היתה מלאה באותן קיקלעך ולתפוס אחת, שתיים, שלוש (אני ואבי הבן דוד שלי היינו מחסלים...) ולטבול אותן בכוס חלב גדולה וקרה ולהעביר מהר מהר לפה הפתוח שחס וחלילה לא נשאיר שובל של טפטופי חלב בכל מקום. היום אני יודע להגיד שהקיקלעך לא היתה העוגייה הכי טובה בעולם, אבל מבחינתי היא בהחלט הטובה מכולן. בדיוק כמו האורז עם חלב של סבא איזק. ככה זה, לילדות יש טעם נצרב משלה. אי אפשר להתווכח ואין גם באמת טעם, תרתי משמע.
בכל מקרה אני חוזר לבלוג הנהדר שנקרא עוגיות וחלב. השבוע נתקלתי באחד הפוסטים הכי מדויקים, נכונים והשראתיים שקראתי מזה הרבה זמן, כ״כ אהבתי את מה שקראתי שהחלטתי לתת כבוד ולארח את התרגום העברי למילים הנהדרות האלה. אז למי שרוצה להשקיע הנה הפוסט בשפת המקור, עם התמונות ובדיוק כמו שצריך לקרוא אותו. ולמי שרוצה את התרגום לעברית, אני מביא אותו כאן בכתב ובהקלטה הזו שאתם שומעים.
אף אחד באמת לא אומר לך שהבגרות היא בעצם סדרה ארוכה של סופי שבוע שבהם אתה מנסה להיזכר מה אהבת לעשות לפני שהפכת לעייף למחייתך. יש משהו סוריאליסטי בלהתעורר בגיל 28, 32, 39 ולגלות שבלי עבודה, סידורים או התחייבויות חברתיות, אתה לא ממש בטוח מה לעשות עם עצמך. השעות נפרשות מולך כמו נוף זר. אתה יכול לנקות. אתה יכול לארגן מחדש את הדרייב שלך בגוגל. אתה יכול לשכב על הרצפה. כל האפשרויות תקפות. אבל לפעמים, משהו שקט יותר מושך אותך - הרעיון שאולי, רק אולי, מותר לך לשמוח במשהו שלא מביא תועלת. אולי עדיין מותר לך שיהיו לך תחביבים.
כשאתה צעיר, תחביבים פשוט קורים לך. אתה מצייר בצורה גרועה בשוליים של מחברת המתמטיקה שלך. אתה מצטרף לחוג כי החבר הכי טוב שלך שם. אתה מוצא את עצמך בשיעורי גיטרה או כדורגל או אפייה כי מישהו הציע, ולא היה לך משהו טוב יותר לעשות. אבל הבגרות, איכשהו, הופכת כל דבר לפרויקט. תחביבים הופכים למשרות צד. מיומנויות הופכות להכנסה. אפילו מנוחה הופכת לתוכן. ולאט לאט, הרעיון של לעשות משהו בצורה גרועה, חסרת תכלית, בשמחה - רק כי זה מרגיש טוב - נהיה כמו שפה זרה ששכחת איך לדבר.
אז לאחרונה, אני מנסה ללמוד מחדש. לא כדי להיות טובה בדברים. לא כדי לשלוט בהם. אלא כדי לזכור איך זה מרגיש לחיות בתוך החיים שלי בלי לבקש מהם הסבר מתמיד. תחביבים, אני מתחילה להבין, הם פחות על מיומנות ויותר על רשות - רשות להיות מתחיל שוב. רשות להיות בינוני. רשות להיכשל בלי השלכות. רשות ליהנות ממשהו גם אם לעולם לא תשתפר בו.
ובגלל שהעולם מרגיש כבד, מוזר ומורכב רוב הזמן, הכנתי רשימה קטנה, אוסף רופף ואוהב של תחביבים למבוגרים שמתגעגעים לעשות דברים סתם כי בא להם. תחביבים שהם לא בעצם טריקים לפרודוקטיביות. תחביבים שלא דורשים ממך לפרסם עדכונים. תחביבים שיכולים פשוט... להתקיים, כמו חדר נוסף בחיים שלך שלא ידעת שמותר לך לבנות.
אז אם אתה מחפש איפה להתחיל, הנה כמה:
תלמד להכין כלי חרס גרועים. כאלה שמתנדנדים, כאלה שאי אפשר לתת במתנה כי הכוס עקומה מדי מכדי לתפקד. יש משהו מרפא ביצירת משהו עם הידיים שלך ולהרשות לו להיות גרוע בכוונה. חוסר שלמות עושה דברים חמימים יותר.
תטפח גינת תבלינים קטנה, גם אם רק הנענע שורדת. יש משהו בלתת מים למשהו קטן שהוא לא אתה, שמרגיש בשקט רדיקלי. בנוסף, אתה מרגיש כמו קוסם בכל פעם שאתה חותך בזיליקום טרי לתוך הפסטה שלך.
תנסה לצפות בציפורים, גם בעיר. זה מגוחך כמה סוגי ציפורים קיימים אם פשוט תרים את העיניים מדי פעם. אתה מתחיל לשים לב לפרטים שפעם התעלמת מהם - הברק בנוצה, הקפיצה המוזרה שיונים עושות כשהן מנסות להיות מתוחכמות. זה תחביב שלא מבקש ממך כלום חוץ מתשומת לב.
תתנסה בקליגרפיה או בכתיבה ידנית מעוצבת. לא כי תהפוך את זה למיזם להכנת הזמנות לחתונה (אולי כן, אבל לא חייב), אלא כי יש משהו מוזר ומדיטטיבי בקו האיטי של דיו על נייר. זה מזכיר לך שיופי יכול לקרות שורה אחת זהירה בכל פעם.
תלמד להכין קוקטייל שאתה אוהב: או קוקטייל ללא אלכוהול, אם זה מה שמתאים לך. תהפוך את זה לטקס. תדליק נר. תחתוך את הליים כמו שצריך. תעמיד פנים שאתה הברמן של הבר הקטן והבלתי רווחי שלך, שבו הלקוח היחיד הוא אתה.
תקנה פאזל ישן ותשאיר אותו חצי גמור על שולחן האוכל שלך במשך שבועות. ההתקדמות האיטית, ההרכבה של חתיכות קטנות ומוזרות, מרגישה באופן מוזר מלאת תקווה בימים שבהם החיים האמיתיים שלך נראים כמו תעלומה לא פתירה.
תצלם בלי לנסות להיות צלם. המטרה היא לא לבנות תיק עבודות. המטרה היא לזכור איך זה מרגיש לשים לב לאור, לצבע, לרגעים קטנים ומוזרים שנעלמים אם לא תתפוס אותם.
