ניוזלטר זה מבוסס על שיחות הבוקר שלי, זיכרונות ממיטות קומתיים, והשראה ענקית מהאנשים שלא מפחדים לעשות דברים קשים, וגם לא מפחדים לעצור. שימו פה אימייל להרשמה:
13.8.26
לפני הכל 1: בסופ״ש האחרון החלטתי שאני מקים אתר. התיישבתי ולמדתי לכתוב קוד עם קלוד. זה כ״כ מלמד, נעים ונוח. הסקילים היחידים שאתם צריכים להביא לשולחן הם אמביציה, סקרנות ודמיון. בכל השאר הוא יעזור לכם. מפה לשם אחרי פחות מ 24 שעות, הקמתי במו ידיי ובלי עזרה של אף מתכנת או חברת פיתוח את האתר הרשמי של הניוזלטר ״בדלת פתוחה ובנפש חפצה״. כנסו מהמובייל, כנסו מהדסקטופ, כנסו מאיפה שתרצו, העיקר שתיכנסו:בדלת פתוחה ובנפש חפצהלפני הכל 2: לפני שבוע וחצי סיימתי את אחד הספרים הכי מיוחדים שיצא לי לקרוא. אני לא יודע אפילו איך להגדיר אותו, הוא טוב והוא רע, והוא הכל מהכל עם הכל. הוא אחר. מאז הוא לא עוזב אותי. התיישבתי לכתוב עליו במחברת שלי, והטקסט של הניוזלטר השבוע הוא העתק של מה שכתבתי שבוע אחרי שסיימתי. אם אין לכם כוח או שזה לא מעניין אתכם, תעשו טובה, תקראו רק את המשפטים שהדגשתי. הם יספרו חלק קטן מהסיפור, אבל חלק חשוב.
וואוו מה זה היה? אני זוכר את ההחלטה לגשת לספר הזה, ואני בהחלט שמח שהוא היה מונח הרבה זמן בתוך וטרינת הזכוכית היפה שלנו, מחכה לרגע המתאים שלו. אחרי אליס מונרו והסיפורים הקצרים שלה, הרגשתי שבא לי אתגר וניגשתי לכריכה הכחולה והמאיימת של הספר הזה. אני זוכר את עצמי על הספסל בגינה, מתמודד עם הדפים הראשונים ועם סגנון הכתיבה הכ״כ אחר, שונה, מיוחד הזה. האל נמצא בשנת גלאד, מה??? הוא מנסה להתקבל לאקדמיית טניס, אבל הוא חוטף התקף חרדה או מה שזה לא יהיה ומשמיע קולות ורעשים ולמעשה מתפגר בראיון. ככה זה מתחיל. אח״כ עוברים לשנת דיפנד הלבשה תחתונה, לאקדמיית טניס אחרת באנפילד ולבית אנט למכורים שנמצא על אותה גבעה. לא הכל מובן, למעשה הרוב לא מובן, הקריאה איטית, היא עצמה מהתלה אינסופית. אתה מרגיש שמישהו מעמיד לך אתגר, בוחן אותך. אני אמור לקרוא על המהתלה האינסופית או לחוות אותה? אחרי 10 עמודים אתה עייף, אתה עוזב את האתגר כי ה-10 עמודים האלה לקחו לך 30 דקות, ואתה יוצא להפסקה של 24 שעות של עיכול, הדברים לא תמיד מתעכלים ולא תמיד מסתדרים, אבל ככה דיוויד פוסטר וואלאס רצה שנרגיש, אני מניח. לאט לאט אתה נכנס פנימה, עוד דמות, ועוד רובד, עוד פיסת מידע, אתה בשלב הזה כבר מורגל לסגנון הכתיבה, למוזרות, לשאיבה הנושאית שפותחת עוד ועוד צוהר של מחילות ארנב שלא נגמרות ותיאורים ארוכים, קשים ומסורבלים של תופעות אנושיות קלות וקשות. כל זה עוד בלי לתאר את הצורך ללכת לסוף הספר כל כמה פסקאות, כי הערות השוליים הן 20 אחוז מהספר ולעיתים הן הסיפור עצמו, אז למה הן בשוליים?כי ככה זה בחיים, לפעמים השוליים מספרים את הסיפור שצריך לשמוע, את האמת.הספר הוא עד עמוד 932, אבל ההערות הן מעמוד 932 ועד עמוד 1079. כמעט 150 עמודים שמסבירים או מסבכים או מהתלים את העלילה הסבוכה הזו גם ככה. רוב האנשים שניגשים לספר הזה, ייזנחו אותו מהר, וזה חבל מאוד. זה לא ספר בכלל, זה תיאור פילוסופי של תופעה, תופעה שהיא החיים שלנו בשנת 2026, וזה פשוט מטורף לחשוב ולהבין שהוא כתב את הספר הזה לפני 30 שנה. בשנת 1996. זה ספר שדורש ניסיון, בגרות, התמדה ונכונות להזיע. זה לא ספר למתחילים, זה ספר למיטיבי לכת בעולם הקריאה, היה כאן מאבק, גדול, היה גם תסכול וגם שעמום, וגם צחוק, וחוסר הבנה, והתרוממות רוח, והשראה, וכל המילים האלה הן התחושות שמרכיבות את היום יום שלנו. זו הפעם הראשונה שהעלילה נבנית במוח של הקורא והשאלות נשארות פתוחות לגמרי, ואחרי כל המאבק הדבר הראשון שבא לך לעשות זה להבין. לשמוע עוד. להתחיל מחדש. מה קורה כאן? הרי חיכיתי שזה ייגמר כבר. אני נהנה מתחושת ההישג, אבל ככל שעוברת שעה, ובמיוחד בשבוע האחרון מאז שסיימתי את הספר הזה, אני צורך המון מידע עליו, אני מנסה להבין את עומקן של הדמויות, של מבנה העלילה, של המסרים, את הפרשנויות ומה שבעצם ניסו להגיד לנו כאן. וגם שנת ה-30 לספר הזה מעלה המון שאלות, הנפוצה בהן היא ״איך הוא ידע??? איך למען השם הוא ידע?״שההתמכרות לבידור היא ההתמכרות המסוכנת ביותר.אז נכון, זו לא קלטת הוידאו של ג׳יימס אינקנדנזה, אבל הסמארטפונים? עוד ועוד ועוד ועוד, עד איבוד הדעת, והכל בעיניים מזוגגות וריר שנוטף ומבקש ״עוד!״ איך הוא ידע שהמנהיגים שלנו בעתיד יהיו כל כך מטומטמים, שזה מה שנקבל, שזה מה שנאהב (ג׳וני ג׳נטל הנשיא של אונ״ן, הוא פשוט דונלד טראמפ), איך הוא ידע שגבולות לא יהיו גבולות (בדיוק בשנה שארה״ב רוצה לספח את גרינלנד)? לא פעם אתה קורא את זה ומזכיר לעצמך שזה נכתב לפני 30 שנה, לפני האינטרנט, או ממש בתחילתו. להזמין אוכל עד הבית ולתאר במדויק את התחושה של לדבר עם חברים ומשפחה דרך מכשירים, כמה שכל צריך בשביל לחשוב על זה, אבל כמה הבנת נפש מדויקת צריך כדי לתאר במדויק איך זה מרגיש. בעמוד 78 אני מבין שכל הפירוט והתיאור של ההתמודדות של הנערים, ולמעשה ספורט נוער בכלל, הוא למעשה ביסודו של דבר הכשרה לאזרחות, להקריב את הציוויים הצרים וחדורי הלהט של העצמי – הצרכים, התשוקות, הפחדים, הגחמות, של הרצון המתאווה האינדיבידואלי – למען הציוויים החזקים והגדולים יותר של קבוצה (=מדינה) ומערכת כללים של תחומים (=החוק)היריב האמיתי בחיים הוא העצמי. מי שעומד מולך הוא לא היריב ולא האויב, להפך, הוא בן הזוג לריקוד. הוא המילה, התירוץ או ההזדמנות לפגוש את העצמי. כפי שאתה ההזדמנות שלו. אתה מבקש להביס את העצמי המוגבל, שגבולותיו הם שמאפשרים את המשחק מלכתחילה, ולהתעלות עליו. זה טרגי, ועצוב, וכאוטי ונפלא. כל החיים זהים זה לזה כאזרחים של המדינה האנושית: הגבולות המפיחים חיים הם בפנים, ויש להרוג אותם ולהתאבל עליהם, שוב ושוב.השנאה בסוף היום של כל עבודה, היא פשוט רק עוד חלק מהעבודה.איזו צורת חשיבה נכונה וממסגרת, וגם עוזרת. דון גייטלי הוא בעצם הגיבור של הספר ולא האל, או ג׳יימס, או אורין, או מריו, או המאמות (אווריל). הוא מכור שרק בסוף הספר אנחנו נחשפים, דרך החלומות שלו, לתקופה שבה היה מכור והוא נאבק כל יום בפיכחון ובחוסר היכולת לא לחשוב על שימוש חוזר. גייטלי הוא ענק, ראשו גדול וגופו גדול והוא מסמל גרביטציה, כי הגודל זה מה שמחזיק אותו בקרקע. הסיפור שלו לא נסגר, כמו שכמעט אף סיפור לא נסגר בספר הזה, אבל התיאור שלהדברים שלומדים במוסד לגמילה מהתמכרויות כמו בית אנט, הוא האנלוגיה הכי חזקה שיש, לאיך בעצם צריך לחיות את החיים האלה נקיים וגמולים ממה שיש להם להציע, הנה כמה נבחרים:1. שאנשים מסוימים פשוט לא יחבבו אותך, לא משנה מה תעשה.2. שלא משנה כמה אתה חכם, למעשה אתה הרבה פחות חכם מזה.3. שלא חייבים לחבב אדם בכדי ללמוד משהו ממנו/ממנה.4. שאנשים רעים אף פעם לא מאמינים שהם רעים, אלא שכל האחרים רעים.5. שאפשר ללמוד דברים יקרי ערך מאדם טיפש.6. שפשוט נעים יותר להיות שמח מאשר להיות מעוצבן.7. שלהתרכז במשהו בתשומת לב זו עבודה קשה מאוד.8. שהאנשים שהכי צריך לפחד מהם, אלה האנשים שהכי פוחדים.9. שנדרש אומץ אישי רב בכדי להרשות לעצמך להראות חלש.10. שאף רגע בודד ויחיד כשלעצמו אינו בלתי נסבל.11. שמותר לרצות.12. שכולם זהים באמונתם הסודית הלא מדוברת שעמוק בפנים הם שונים מכל האחרים.13. שאולי אין מלאכים, אבל יש אנשים בעולם שהיו יכולים להיות כאלה.
סופ”ש נעים,אדם.
הנה הוא הפלייליסט של הניוזלטר, שווה לשים ברקע לבישול, קריאה, אוירה, נהיגה:
