מצד אחד אני מבין שזה אחד הדברים שהופכים אותנו ל... ישראלים...
מצד שני אני לא סובל את החום והלחות, הכל מזיע, הכל נראה לי מלוכלך, האוויר עומד, הכל מרגיש לי תקוע ולא זז לשום מקום, רף העצבים הלאומי עולה, וגם ככה קשה פה.
ועוברת לה חולפת עוד עונה ועוד תקופה, ובכל שנה יש יום כזה, שבדרך כלל מגיע באמצע ספטמבר, שפתאום אני מרגיש את הסתיו.
הוא כבר כאן.
אני כל כך אוהב את התחושה הזו. הרגע הזה שבבת אחת אתה יודע שעברת את הקיץ.
והנה הסתיו.
יש שנים שאני פתאום שם לב בריצת בוקר אחת שהשמש עולה מאוחר. מאותה ריצה אני פתאום כל בוקר נחשף לזה שזה חלון הזמן בשנה שאני רואה זריחה בסיום הריצה.
יש שנים שהרגע הזה מגיע בעודי עומד, מתלבט מול מגירת בגדי הספורט ושואל עצמי – גופיה או חולצה?
”
יש שנים שהרגע הזה מגיע בעודי עומד, מתלבט מול מגירת בגדי הספורט ושואל עצמי – גופיה או חולצה?
ויש שנים שבבוקר אחד אני מגלה שיש קרירות כזו שעומדת באוויר. זו לא קרירות שמבקשת חימום, זו לא קרירות שמצדיקה עור ברווז אבל זו מין צינת בוקר שמזכירה את הילדות בגולן.
יש שנים שההבנה נופלת לי כי פתאום אני נכנס להתקלח בבוקר ואין מים חמים מהלילה של אוגוסט.
יש שנים שאני מתיישב על האופניים בבוקר והטל מכסה את הכיסא ומשם המרחק להרטבת כל החלק האחורי של מכנסיי קצר ביותר.
יש שנים שאני פתאום שם לב שעץ הגויאבה בסוף רחוב הזית מריח מהפרי הבשל וכל פעם שאני עובר שם אני לא עומד בפיתוי וקוטף אחת.
ויש שנים שהנקודה הזאת היא בכלל הבריזה השקטה והקטנה שנכנסת בערבים, וגורמת לעצים בחצר לנוע ולנער מעליהם את כל האבק והלכלוך של הקיץ.
ויש שנים שפתאום ביום שישי אחד אפשר סוף סוף לפתוח בקבוק יין ולשבת בחוץ, ולא במזגן עם ספר, באוזניות פודקאסט, בידיים יומן כתיבה ולעצור רגע.
זה הסיפור, הסתיו מביא איתו קצב אחר.
הכל יורד פתאום מהילוך חמישי, שהרגל סוחטת את הגז עד הקצה להילוך שלישי. יש זמן, ברדיו עולה מנגינה של שיר אהוב ואתה פתאום שם לב למילה או צליל שאף פעם לא שמעת, אפילו שאתה מכיר את השיר בעל פה.
הסתיו בשבילי הוא תזכורת עדינה שאפשר גם אחרת.
שאפשר להאט.
אפשר לנשום.
אפשר לשים לב לדברים הקטנים שהקיץ חוסם.
כמה קטנים?
עלה נושר
ריח של פרי בשל
רוח קלה שמביאה איתה מחשבות חדשות
דברים כאלה בדיוק, שביום יום עוברים לידינו, ופתאום הסתיו מאפשר לגלות.
אל תתנו לו לעבור בלי שאתם שמים לב. תרימו את הראש מהמסך,
חכו עם לענות לבקשה המעצבנת של מנהל החטיבה,
לא יקרה כלום אם תאחרו לישיבה הבאה.
ואני מרשה לכם להגיד בביטחון מלא ועם הבטחה להבנה מלאה ומוחלטת,
כל עוד התשובה שלכם תהיה: ״סליחה, אבל הקשבתי לסתיו״.
סופ״ש נעים וטוב
אני גאה בכם מאוד,
אדם
אהבתם? הצטרפו לרשימת התפוצה
גליון חדש כל יום חמישי, ישירות למייל. בלי ספאם, בלי אפליקציה.
